ב"ה
מאת ירון לוי, מתנדב יד לאחים.
מצוות פדיון הבן היא לפדות את התינוק הזכר הבכור, התינוק שפטר את רחם האישה, זאת אומרת: שיצא ראשון מפתח רחמה של אימו ולא היה וולד או נפל שיצא לפניו דרך הרחם.
מצוות פדיון הבן קיימת רק בתינוק בר קיימא, כלומר שעברו 30 יום מלידתו. תינוק שאיננו בן כהן או לוי והוא בכור לאמו הישראלית, אב התינוק או סבו אינם יכולים להיות כוהנים או לויים.
פדיון הבן היא מצוות עשה מתרי"ג המצוות, ואחת מכ"ד מתנות כהונה שבה זכו אהרן ובניו הכהנים. אבי התינוק חייב לפדות את בנו הבכור מאת כהן. התינוק נפדה מהכהן על ידי תשלום חמישה סלעים – מטבעות כסף טהור, או חפץ השווה לסכום זה.
מצוות פדיון בכור מופיעה בתורה מספר פעמים. לדוג' "וכל בכור אדם בבניך תפדה" (שמות) התורה מסבירה שהסיבה למצווה זו, היא מכיוון שבכורי ישראל ניצלו במצרים בזמן מכת בכורות. וכן מכיוון שלאחר חטא העגל החליפו הכהנים והלויים את הבכורים בעבודת הקרבנות, ואחר כך בארץ ישראל ובמקדש. והבכורים נדרשו לפדות את עצמם מאת הכהנים.
בתורה כתוב כי יש לפדות את התינוק בסכום של חמישה שקלים. השקל היה מטבע כסף, לאו דווקא טהור, שהיה נוהג בזמן התורה. חז"ל השוו את השקל למטבע "סלע צורי" שהיה נוהג בתקופת המשנה והתלמוד. לדעת הרמב"ם במשנה תורה שווי פרוטת נחושת הוא כמשקל "חצי שעורה" כסף לפי מדידות שנערכו בזמננו, שווי חמישה סלעים לפדיון הבן הוא כ-96 גרם כסף נקי. נהוג לעגל כלפי מעלה ולהשתמש ב-100 גרם כסף מחשש לטעות. סכום הפדיון משתנה בהתאם לשינוי במחירו של כסף טהור. ישנה מחלוקת בין הפוסקים לגבי אופן קביעת מחיר הפדיון.
נהוג לערוך את טקס פדיון הבן ברוב עם בליווי סעודה חגיגית המוגדרת בהלכה כסעודת מצווה.
מלבישים בבגדי פאר את התינוק, והנשים מקשטות אותו בתכשיטי הזהב שלהן – זכר לחטא העגל בו סירבו הנשים לתת תכשיטיהן והגברים חטפו אותם מהן. התינוק מובל על מגש כסף וכרית רקומה, ומוגש לידי הכהן.
האב אומר: "אשתי הישראלית ילדה לי בן זה הבכור: זה בני בכורי והוא פטר רחם לאמו הישראלית והקדוש ברוך הוא ציוה לפדותו. שנאמר ופדויו מבן חודש תפדה בערכך כסף חמשת שקלים בשקל הקודש. עשרים גרה הוא ונאמר קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא"
הכהן שואל את האב בארמית: במה אתה חפץ יותר , לתת לי את בנך או בתשלום חמישה סלעים שאתה חייב מהתורה?
האב משיב לכהן: "חפץ אני לפדות את בני והילך דמי פדיונו כדמתחייבתי מדאורייתא"
האב מברך : "ברוך אתה ה'… אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על פדיון הבן" וברכת "שהחיינו"
האב נותן לכהן את כסף הפדיון ולוקח את בנו. הכהן מברך על גביע יין ברכת בורא פרי הגפן.
בסים הטקס הכהן מניח את ידיו על ראש התינוק הפדוי ומברך אותו בברכת כהנים.
יתום או מי שלא נפדה על ידי אביו, חייב לפדות את עצמו לכשיגדל.
הכותב הוא מתנדב בארגון יד לאחים, ארגון יד לאחים מחלץ נשים יהודיות וילדיהן מכפרים ערביים משקם אותם ועוזר להם לחזור לחיק היהדות.